פוסט מורטם

השיר שהשמעת לי התנגן ברדיו
והלב שלי נחצה לשניים-
לא ידע אם לגמור
או להתאבד-
אז לקחתי את הרדיו וחציתי אותו
לשניים.

הענן שהסתכלתי עליו כשהזדיינו על האספלט
דפק לי על החלון אתמול
התחנן שאכניס אותו,
חברה שלו בדיוק זרקה אותו
והוא החזיק ביד אחת
נעליים, זוג מכנסיים ומברשת שיער
וביד השנייה את הברקים שלו
אבל פשוט הורדתי מטה את התריסים;
הוא קרא לי בן זונה
(כבר פעם שנייה באותו השבוע).

התחלתי לישון בלילות
כי לפני כן
הם היו שלנו,
וגם התחלתי גישה חדשה
של לשנוא
את כל מה ששלנו
או פשוט לישון במהלכו,
כמו הפארק בו ראיתי אותך לראשונה-
שילבת לשונות עם איזו בחורה
ועמד לי
ליד הבחורה שלי,
עכשיו כל פעם שעומד לי
אני נרדם.

לכל מקום שאני הולך יש ריח מסריח,
אני חושב שהפרפרים שהיית עושה לי בבטן
התפגרו
ולאיש לא היה אכפת מספיק
בשביל לערוך להם
קבורה ראויה,
כוסעמק
בואי תעשי לדמות שלך
בראש שלי
קבורה ראויה.