פה זה נגמר
בס"ד
כולם כבר התייאשו
ואין אור בקצה המנהרה,
אין חלום שלא נגמר
ובסוף הדרך לא אהיה מאושר.*
ואימי הבוכייה בצער רב,
אומרת לי שהיא כבר איננה מסוגלת,
זה נגמר.
גם הם פרשו, התייאשו.
ואני, מה איתי? מה נותר לי?
להיתלות על כלום ושום דבר?
להיתפס על כנף מעיל קרוע?*
תקוותי נעלמה, התעופפה לה ברוח
ובחדרי הריק נותרה רק דממה.
ואפילו אוושת הרוח כבר איננה נשמעת.
זה הריק שאני שומע,
זה הצער שאני יודע.
ואילו רק יכולתי לשנות,
אילו רק הייתה לי עוד הזדמנות,
הייתי חוזר אחורה בזמן,
לא נופל ולא נרדם, קם.
אבל עכשיו זה מאוחר מידי.
והוריי כבר אינם.
והייאוש,
הייאוש נעשה יותר נוח.*
והנה, היום, ביום הזה ממש,
אני כבר לא עצוב כל כך.*
ללא רגש אני מכריז,
פה, זה נגמר.
תגובות (1)
נהדר כזה