עשרים לשתיים עשרה

כוכבים מפוזרים בשמיים
כמו המילים שלי שנחות בין השיניים

עשרים לשתיים עשרה
כוכבים מפוזרים בשמיים
כמו המילים שלי שנחות בין השיניים
רק שהכוכבים חופשיים
ואת המילים אני משתדלת לא להוציא
לאור לחושך ולמה שמסביב

ואם היית יודע
אולי הכל היה משתנה
אולי הכל היה אחרת
אולי ואולי

התמימות עדיין תלויה באוויר
התקווה
האמונה למשהו שיגיע
שיהיה הרבה יותר טוב

העולם הזה כל כך הפוך
שבא לי להפוך אותו לצד השני
אם היה לי ממש כח
אם היו לי מספיק שרירים בידיים
כמו אלה שמתאמנים

עשרים לשתיים עשרה
והכל דומם בחוץ
אני חיה והעיר גוססת
אבל מלאה באורות

ואתה רחוק
ועוד מעט תהיה יותר
ואני לא מחכה ולא אחכה
שהזמן יעשה את שלו
אני כבר עושה את שלי
ואתה צריך לבחור

מה לשכוח
ומה לזכור