עץ של ניצוצות.

יש לי עץ בגינה, עץ עם פרחים,
ואחרי כל פרח שמריחים, מיד ניצוצות עפים.
פעם זה ניצוץ של תקווה, ופעם ניצוץ של השראה,
ואם תופסים את הניצוץ- בראש הכל מתערבל לנסים ונפלאות.

פעם תפסתי ניצוץ,
אבל בכל ניצוץ יש גם קוץ.
הניצוץ היה ניצוץ של אהבה,
והקוץ היה ש- "ההוא" לא אהב אותי בחזרה.

אבל תמיד זכרתי, שיש לי עץ בגינה, עץ עם פרחים,
ואחרי כל פרח שמריחים, מיד ניצוצות עפים.
פעם זה ניצוץ של הרפתקאות, פעם זה ניצוץ של הצלחות,
ואם תופסים את הניצוץ- בראש הכל מתערבל לנסים ונפלאות.

ופעם ילדה אחרת תפסה את הניצוץ,
אבל הקוץ נתקע לה בלב,
נתקע בלב ולא רצה להשתחרר.
והניצוץ גרם לעוד ניצוצות לצאת,
אבל הפעם, לא מהעץ.
הניצוצות יצאו מהגוף של הילדה,
גרמו לה לנשמתה לצאת כמו בהקאה.

ובכל זאת כמעט תמיד שבתי ונזכרתי, שיש לי עץ בגינה, עץ עם פרחים.
ואחרי כל פעם שמריחים, מיד ניצוצות עפים.
פעם זה ניצוץ של סכנה, פעם זה ניצוץ של מוות,
והייתי יכולה גם להמשיך, אבל הילדה המסכנה בוכה לי כשהניצוצות שלה יוצאת לה מהנשמה.