עץ הדעת

אני יושבת בשדה
ראשי ריק ממחשבות
אני אפילו לא יודעת מי אני ולמה
כי למה שאשאל, כל התשובות שם למעלה.
ובמרכז השדה ישנו עץ אסור
ממנו אף אחד לא יאכל
ממנו רוצה אני לאכול, אני רעבה
אך הוא אסור, לא משנה הסיבה
אז המשכתי לשבת בשדה, ללא תהיות וללא מחשבות
כך ידעתי כי אני חלק מן הטבע, מן החיות.

שמעתי קול בראשי, קורא לי אל העץ
מספר כי הוא נועד למאכל, אבל, איך?
הרי אמרו לי שאסור, לא חשוב מי
למה שאקשיב לקול הזה שבראשי?
קול?
מחשבה?
זה מה ששומעת אנוכי
אולי בכל זאת אקשיב, הרי זה לעצמי
אז אכלתי מן העץ
מן הפרי האסור
ושאלות החלו להציפני.

מי?
מה?
למה?
איך?
היכן?

אולי היה זה העץ שנתן לי לשאול את כל השאלות
או אולי כל מה שהייתי צריכה הוא לתת חופש למחשבות.
למה אני צריכה לאקשיב לקול חסר צורה,
שבורא עץ למאכל אך אוסרה.
ולמה אני פה, אני ולא אחר?
למה הזמן זז, לאן הוא ממהר?

אז תודה קול עמוק, קול שואל
שהראת לי את האמת שלא סיפר לי האל.