עפה.

עפה.
לא יודעת לאן, לא יודעת מתי. רק שהרעש ייפסק.
עפה.
לפני שנים רבות התחלתי זאת. כשהתחיל לי ספק.
עפה.
ויש סוגי כנפיים. אוהו, יש מהם רבים.
יש של פיות ויש של ציפורים.
עפה.
כולם אומרים לי:" תתעוררי, אל תחלמי," אבל אני לא חולמת. אני מגשימה.
עפה.
יש רעש, מתעלמת. בתוך כנפיי מסתגרת.
אין אמון, פורשת אותם מול פניהם, שיראו ויבינו שאני לא סתם אחת.
עפה.
קוראים לי רגישה, חולמנית, מיוחדת,
עפה.
הם לא מבינים, שהילדים המיוחדים, הם אלה שפורסים כנפיים וממריאים.
הם לא מבינים שבעצם הם האנשים המוזרים.
כי להם אין כנפיים, וגם אין ביטחון.
הם לא קמים בבוקר, מחכים ליום חדש.
הם לא פורסים כנפיים, הן קטנות מדי, שלא כנדרש.
עפה.
הם קוראים לכנפיים שלי דמיון. זו מילה אחרת לחופשי ומאושר.
כי יש דבר גדול שהם שוכחים.
האנשים עם הכנפיים, האלה המשונים, הם אלה שבסוף את העולם מתקנים.
הם האלה עם הדיבור המגומגם אבל המיוחדים.
הם אלה שאת כנפיהם פורשים
הם אלה שבסוף אין להם גבולות. לא לגוף, ולא לחלומות.
עפה.