על צנצנות ושמיים 1
מרגיש כמו כדור של כדורגל שקרעו ממנו נתח
כשאני יושב בבית הקטן שלי, וכל החלונות פתוחים
ואני יכול להריח את האוויר, ולשמוע ציוץ ציפורים
ויש לי מה שאני צריך, אבל אין לי אותי
כשיש שמחכים שאני אטרף דעתי בין קירות אומללים
אבל הקירות לא אומללים יותר, ויש לי הרבה אהבה
והיא לא סגורה בצנצנת, אבל גם לא עפה
היא כמו ציפור שנקלעה לחדר מדרגות,
ויודעת שאין טעם לעוף, אז
היא רק קופצת מדרגה ועוד מדרגה מטה
כי יש אנשים שמסתכלים עליה, והיא קצת חוששת
היא לא ידעה שהפתח לצנצנת הוא למטה אל החופש והשמיים
אבל היא ירדה, מדרגה ועוד מדרגה, כי לא היה מקום אחר לאן
ופתאום היא עומדת בפתח חדר המדרגות, והכול פתוח
והיא רואה מרחבים, והיא רואה שמיים
והיא עפה, הציפור, לחייה הציפוריים
היא לא ידעה כמה היא קרובה לחופש
אז אולי יש שיגידו לי או ייראו לי
את הדרך שלי בחזרה לעצמי
אחרי ששנים היתנו אותי ללכוד את עצמי
איסורים על איסורים, וחובות על חובות
ולא יפה, ולא נעים
אבל כבר לא נשאר ממני אני
כשאני מאז בגרותי מרחיב את גבולות עולמי
ופותח חלונות ודלתות, גם אם אמרו שזה מסוכן
צעד-צעד בחשש אני פוסע אל החופש הלא-נודע.
תגובות (0)