על חומותיך תל אביב

על חומותיך תל אביב הפקדתי פקקים. לך פרנסים מיומנים, אמרגנים להמונים. את כל דרכיך מפקירים לפרחחי המשלוחים ועל בתיך מתנגחים בני תגרנים ממולחים. טורים טורים הולכות חוזרות, בשיירות לא נגמרות, גוזרות פינות המכוניות מתמרפקות בין מסלולים מתיעצות איך לחצות הכי מהר ואין עוזר.
בחצרותיך איש לא מסתופף, ממרפסותיך אין מי שיתכופף. רק מגדלים גדלים גדולים ונצורים שם מסתתרים הדיירים ומדרכות ממועכות תחתן חותרים העכברים. והחולדות מתרוצצות בלי מנוחה בין החוצות שוקלות לפרוץ בהפגנות- כל יום צומחים פה בנינים בערימות תנו גם לחיות לחיות, תנו, הבו לנו חתונות אם ילדיכם שלוחי ברכה ישליכו לנו ארוחה נבחר כולנו בשבילך.
לאיפה כל העיר ברחה, פעם היו עתים למנוחה, חיינו כאן, שילמנו במזומן ולאיטו עבר הזמן ומי יודע אן ומהיכן התרחבו מעגלות שוכני המחילות נוגעו בשאיפות גדולות וכמו הקרפדות הם נסחפו מהביצה אל הקצוות במקום חורים בנו בתי קומות ובתוכם חיים, כל עוד אינם מתים.
פעם היו בתי קברות עם שפע מקומות לנשמות הכי מפורסמות. היום, שאדמות כבר נחשבות יותר מנשמות גם כאן בונים בתי קומות במקום שוכני עפר כמו בעבר. אם יתאמצו אולי הם יאומצו לחיק משפחת העופות.