על אהבה ממסטלת,וקפה בבוקר של אחרי.
פעם לשמאל,
פעם לימין. מעיף את העשן
סיגריה לכל הכיוונים, בזמן
שאני מנסה להבין למה אנחנו
כבר לא שותים קפה בבבוקר
ביחד. שתיים סוכר, חצי כוס חלב.
מעניין אם יש לה מישהוא, או שהיא
מחכה לי עד עכשיו. "איך אתה שותה
את הקפה"?.אלה היו המילים הראשונות
שלה בתור סאחית, אחרי לילה של
שיכרות וג'וינטים חומים.כל הלילה עישנו
והשתכרנו למוות, בלי להרגיש אשמים.
מוזר איך רק לפני 10 שנים. הינו עוד מתחבאים
מההורים.מעשנים במחששה, שותים במקלט.
10 שנים עברו, ועכשיו העולם זז לאט. ולמרות
זאת לא עומדים בקצב. קמים כל בוקר בשביל
למות משגרה.מאשימים את החיים בכל מה שקרה.
בוכים על גורל, שבעצם נכתב ממזמן.
אולי הייתי מצליח להתאהב בה, אם הייתה
נותנת לי קצת זמן.זה סיפור על סטלנית
שפגשה סטלן.חלמנו בגדול וחיינו בקטן.
העפנו עשן שעשה צורות. של חיות.
פעם כלב פעם ציפור.פעם ענן לבן
פעם אפור.היא קמה ועזבה מנסה
להיות, משהוא רציני.אולי אחרי
ההנגאובר של שישי שבת. היא תחזור
לעשן בראשון ושני…
תגובות (0)