על אדן החלון | מקבץ שירים

אני יושבת לי על אדן החלון
על המדרכה למטה נח לו שם עלון
אני חושבת לי,
איזה יום יפה היום.

שקיעה אחת, שקיעה שניה, אני סופרת כבר שלוש
לא יוצאת לי מהחדר עד שלא אפסיק לחשוש
אני אוחזת בידי ומדמיינת את ידך
ממשיכה לבהות בעלון שעל המדרכה
חושבת לי,
איזה יום עצוב היום.

אור,
בוקע מהחלון
גורם לי לעוף רחוק
מחשבותי, עפות להן…
אור,
שמשכיח את כאבי
מעיף את אכזבותי
וגורם לי לחשוב
על איזה יום היום

.

תחבק אותי ככה קרוב, אתה שומע?
ואל תיתן לי ללכת, לעולם…
אני אוהבת את זה ככה, אתה יודע?
לא רציתי אחרת מעולם.

אני חיה את הזמן שאתה נוגע
מדמיינת לי חיים שלמים שלא היו
מתקנת כל דבר כשהוא גורע
מתענגת על זמנים שלא חלפו

ואתה שם מסתכל
מסובב אותי במבטך
ואתה זה שאומר
אני אוהב אותך, כל כך.

.

אתה חיכית על הדשא, עם גיטרה ושיר במתנה.
התיישבתי לצידך, בשמלה הלבנה.
אתה מחזיק מפרט ביד,
אני קוטפת פרח.
אתה שולח חיוך מתוק,
אני אוהב אותך לנצח.

התחלת לנגן, אתה פורט על המיתר.
צלילים יפים שהופכים לשיר מאולתר
לחיי מאדימות, פתאום אתה זורח
שר שבליבי אתה בסך הכל אורח.

אתה פורט על המיתרים את הצליל האחרון
אני מוחאת לך כפיים ומושכת אותך מהצווארון
אתה מדביק בחיפזון נשיקה רכה לשפתי
מחבקת אותך חזק בין שתי ידי.

.

איך פתאום קם אדם ומרגיש את החושך
ואני מצייר אנשים בלבן
הוא עומד ולא זז, הוא רחוק מהאושר
וחולם על חיים שהיו ממזמן

מסתכל על הנוף, מנגן על גיטרה
ומרעיד מיתרים מול אוזניים ריקות
הוא רואה נערה, מדמיין אותה שרה
המפרט מתרטב בדמעות עצובות

הוא לא יודע שהשקט שנגמר
לא יחזור היום, אתמול ולא מחר
הוא לא יודע שידיים עייפות
רק מחפשות מקום לבכות,
הוא לא יודע שהוא לא לבד

כשהים נעלם, מתחבא בתוך חושך
הוא מתרחק מהחוף השקט והקר
הוא מוחא ת'דמעות, וצופה לו באושר
שם באופק, רחוק, בין גלים נעלם

הוא לא יודע שהשקט שנגמר…

איך פתאום קם אדם, וטוען את החושך
כשאני רק רואה את האור הלבן
הוא עומד ובוכה, מתגעגע לאושר
וחולם על חיים שהיו לו מזמן.