עכשיו או לעולם לא
היא הייתה מבולבלת.
היא לא ידעה מה לעשות.
למי לפנות.
מי יעזור.
מי יגחך ואותה ידחוף לאחור.
מי יחבק וילחש שהכל בסדר.
מי ירחיק וישלח אותה לחדר.
ומי בכלל יתעלם ולא יבין כלום.
כי אותו היא תצליח לבלבל בשקט העצום.
אז היא הלכה.
התבודדה.
נעזרה אך ורק בעצמה.
ראתה מלאכים שחורים בשמיים,
עוד אנשים כהשתקפויות במים.
ראתה הילות לבנות מעל ראשים של אנשים.
שמעה רעש עצום ומרשים.
ואז יום אחד, מצאה משפט קטן ויפה.
"זה עכשיו או לעולם לא."
אז ככה זה היה, הוציאה את כאבה הכלוא.
אל תוך הכלום והחשיכה.
ביי.
תגובות (2)
דווקא דיי אהבתי את זה למרות שה"ביי" בסוף מרגיש לא קשור..
מאוד יפה
בגלל שאת חמודה אני לא אתן לך אגרוף וירואלי :) אפילו שאני עצבנית.
ותודה.<3 (אני מהטלפון אז קשה לעשות סמיילים)
והרגשתי שאיכשהו צריך להוסיף את ה"ביי," שזה יעזור לי להעביר את הרגש המוזר והמבולבל שלי, ושזה יעשה אווירה שונה לסיפור. בכל מקרה, אני לא מתכוונת לוותר על ה"ביי."