עירומה

כל פעם שאני נעמדת מולך,
חלק אחר שלי נושר לרצפה,
התחיל בחולצה עבר למכנס,
עד שבסוף נשאר שום דבר,

נעמדתי מולך עירומה מרגשות,
שואלת אם זה מה שרצית לראות,
צלקת ועוד צלקת האם זה בסדר?
הלב מתאחה לא מצליח להתרפא,

שריטות בליבי ופלסטרים בגופי,
מחשבות בראשי אם היה כדאי לחשוף את עצמי,
מה אם לא תקבל אותי כמו שאני?
איך אוכל להמשיך את החיים?

הסתכלת עליי עם עינך הכחולות,
התקדמתי קלות לראות מקרוב,
כחולות ועצובות, דמעות התאפקו לזלוג,
פה הבנתי, גם לך יש צלקות.