עירום \ ממגירה

הבטתי במראה לפני המקלחת החמה,
האיפור על פני בולט נורא.
הגבות המסודרות עם עיפרון גבות וג'ל
שפתיי התפוחות משורטטות בליפסטיק מבלבל.
המייקאפ שבכל פצעוני מטפל.
שיערי מסורק לאחור ומקובע,
עם גומיה שאינה נראית לסביבה.
פשטתי את חולצתי היקרה שמבליטה את קימורי,
זנחתי את מכנסי המחויטים שמדמים כבוד ויושרה.
הנחתי את כפות רגלי היחפות מנעלי עקב המגביהות
על השטיח,
עכשיו גובהי זניח.
ההדים עלו מתא המקלחת,
אפילו הקירות הראו לחות משובחת.
את גופי ושיערי הלא מושלם שטפתי
ואת פני סיבנתי.
כאשר פתחתי את דלתות התא וחזרתי אל המראה,
עם ידי הימנית פילחתי, דרך ההדים, מבואה.
האישה העומדת מולי, ערומה.
על פניה הלא מוסתרות הופיעו פגמים ,
גופה לא מושלם כמו שהיה נראה עטוף בבגדים.
תלתלי שיערותיה הופיעו לאחר סירוק קל.
כך היא ראתה את עצמה כמי שהיא באמת,
היא ונשמתה העדינה.
גיחחתי לעצמי,
"הלוואי וכולנו היינו מסתובבים ערומים" אמרתי,
"כך החיצוניות הייתה התעסקות יותר זניחה,
והיינו שואלים 'מה דעתך משפיע על הנפש'
ולא ' מאיפה קנית את החולצה היקרה'. "