עיניים רואות
רואות כל צבע הן.
מראות כל רגש הן.
עוצמות מפני כל רע.
ואת החושך לא רוצות לראות כלל.
מיהן העיניים המפוחדות? שמסתתרות מן האור האפל?
מחפשות אחרי חתיכת בד שתנקה את דמעותיהן הרבות.
עיניי חלונות, לנשמת האדם.
רואות כל צבע הן.
מראות כל רגש הן.
מראות חיוך צונן, מראות פחד גובר.
מיהן העיניים החושדות באווירה הקרה?
כל רגע הן יודעות, כל רגש הן זוכרות. עיניים גדולות, רואות ואוהבות. אוהבות את האור, שמתרחק מן האפלה.
תגובות (2)
יש לי נקודה למחשבה שעלתה מהשיר שלך-בעיניים פתוחות,אנו נראה,אך בעיניים סגורות נביט אל תוך החושך הנעצם מעיננו.אז אם,בעצם העיניים המפוחדות,מלאות הרגשות הללו,לא מעוניינות לראות את החושך ועוצמות את עינהן,כמסתגרות בתוך עצמם,בעצם,הם מביטים בחושך עמוק יותר,ומרגישים מוגנים יותר,אך האין הדבר נכון?אולי,כשאנחנו כל כך רוצים שלא להבחין במשהו,הוא עומד שם מתחת לאפינו,ממש לידנו,כבכוונה תחילה.
לא חשבתי על זה ככה, מפתיע אותי לחשוב עד כמה המילים המעטות יכולות לספר כלכך הרבה… תודה רבה על החשיבה!