עיניים מוארות

במספריים עדינים
פילסתי את דרכי
בתוך חושך מעורפל
ובתוך סבך צפוף מאוד
ענף אחר ענף
טעות ותיקון

ולעיתים כשערפל
צף לאט בתוך ראשי
נישאו עיניי גבוה
אל עיניים בהירות
בביטחון עטפו אותי
ובחום שליו האירו את דרכי
והן היו כל עולמי
וכל ליבי הוקדש להן.

והיום מתוך הסבך
המתינו לי עיניים חדשות
נישאו הן עד אליי
חיכו לי שם זמן מה
ובמספריים עדינים
החלו לפלס דרכן.

ומביטות בי הן
צמאות לחום ולקירבה
מודות לי על ליבי
ומקדישות לי מליבן

מביטות דרכי אחורה
אל אור שבילים שכבר פולסו
ומאירות להן עיניים
שהאירו פעם לי.

ואני איני עושה דבר
וכמעט מבלי משים
מאפשרת לאורות
לעבור ממני הלאה

אך מה לכן עיניים
להקדיש ליבכן אלי?
האם אינכן רואות
שזה אינו מאור עיניי?

אנא הניחו לי
ותנו לקרן האור
להמשיך אל העיניים הבאות.