עיניים הן הדלת לנשמה

1.
מה אתה אמור לעשות כשהדלת סגורה?
לפעמים להשאירה סגורה.
לפעמים, לסגורה יותר חזק, עם פטיש ומסמרים.
לפעמים, לקרוא אל מעבר לדלת, להציע עזרה.
לפעמים, לנסות לפתוח אותה בעדינות.
לפעמים לנסות לפתוח אותה בחוזקה.
לפעמים סתם לשבת שם, ליד הדלת הסגורה, להביט בה עד שתפתח מעצמה.
לפעמים,כשהדלת סגורה היא סגורה לתמיד, לכן אין סיבה להמשיך לחכות שתפתח.
ומה מאחורי הדלת?

2.
הבטחתי לעצמי שאני לא אעשה זאת שוב.
ואז באורח פלא,
כשמצאתי את עצמי בסיטואציה,
קרבתי את שפתי לכוס ולגמתי מהמשקה בכל זאת.

הבטחתי לעצמי שלא אעשה זאת שוב,
ואז זה השפיע,
גל של חום,
שוב תחושה עוטפת, מחבקת,

ושוב אני אנרגטית,
אני שמחה,
אני צועקת צוחקת
ורוצה רק לרקוד.

ואז זה משנה.
באופן חד ומהיר,
פתאום אני עייפה,
ובמקום תחושה מחבקת,
אני מוצאת את עצמי זקוקה…
להיכנס תחת כנפי השכינה,
זקוקה לאם ואחות.
אבל במקום זה אני יוצאת החוצה לקור, ברגליים יחפות.
אני מסתובבת ומתחילה לבכות.
ומתעוררת בי בחילה,
אבל אני לא מוציאה.

נמאס לי מהרומנטיקה של הטיפה המרה.

3.

עיניים עצומות,
רגלים יחפות,
נשימות קצרות,
מקוטעות,
שפתיים שפרושות כליל,
וצליל באוזנים,
נשמטות מצד לצד ידיים,
קבוצות שיער מתחככות בכתפיים,
ואני צוחקת.

4.
שלוש נקישות בדלת וצילצול בפעמון.
הכלבים שלי עומדים על אדן החלון, מביטים החוצה ונובחים.
אני מגלגלת עיניים וקמה מהספה השקועה בכבדות.
חמישה צעדים ואני מגיעה לדלת, מסובבת את המפתח פעם וחצי ופותחת את הדלת.
מאחוריה איש זר, בידו מעטפה. מכתב רשום.
אני חותמת לשליח והוא משאיר אותי לבד עם המעטפה הלבנה, שעליה כתוב שמי המלא והכתובת המדוייקת.
אני פותחת את המעטפה בסקרנות רק כדי למצוא שבתוכה מחכה לי דף ריק.

5.
היא עצבה את עצמה לאט ובזהירות, תופרת ריבועי בדים ישנים בחוט ומחט. בתפירה ידנית.