היי, זה השיר הראשון שאני מעלה לאתר^^
למי שמעניין, את השיר כתבתי ביום העצמאות. באותו היום נשארתי בבית במקום לצאת לבלות עם חברים או עם המשפחה. אני לא יודעת למה, אבל גם אם זה היה מבחירה, מסיבה לא ברורה הרגשתי מאוד בודדה. ישבתי בסלון על הספה, ומולי על הקיר הייתה רק תמונה. בתמונה הזו מצויר טוקן(סוג של ציפור) בפרופיל, ככה שרואים רק עין אחת שלו. הרגשתי ממש שהיא נעוצה בי.
היה לי מאוד משעמם והרגשתי בודדה, אז החלטתי לקחת מחברת ולצייר ולכתוב בה. בסופו של דבר יצאו לי כמה שירים, אחד מהם החלטתי לעלות. שיניתי אותו טיפה עכשיו, יותר נכון את הסוף שלו.
אני מאוד אוהבת לקרוא מחשבות של אנשים אחרי שהם קוראים שירים או סיפורים, ומאוד מעניין אותי לדעת מה הבנתם אחרי שקראתם את השיר הזה. עוד משהו שמאוד מעניין אותי זה הסיטואציה או החוויה, שגורמת לאדם לכתוב, בגלל זה גם סיפרתי על המצב שבו הייתי כשכתבתי את השיר.
אממ...אני יודעת שאנשים לא מרבים בקריאת שירים באתר, אז אני גם לא מצפה להרבה קוראים, אבל מי שכן קורא, אני אשמח לקרוא את דעתו.
שלכם,
NIURKA
עין אחת, חדה וברורה,
הביטה בי באותה הדקה.
עין אחת, מבט חודר,
שגרם אז לגופי להצטמרר.
עין אחת, מהקיר מביטה,
נשארנו רק שתינו בחשכה.
רק אני והעין, צמד ישן,
מחליפות מבטים בחדר הקטן.
נשארתי לבדי, בודדה,
כשרק עין אחת מארחת לי לחברה.
היא הביטה בי באותו המבט,
מבט שאזכור לעד.
נשארתי לבדי, בחשכה,
כשרק טוקן מתמונה,
מארח לי לחברה.
עינו הקטנה בי נעוצה,
היחידה, שלידי נשארה.
תמונה בודדה על הקיר,
מעניין את מי זה מזכיר.
נשארנו לבדינו,
לחיות רק שתינו.
נועצות מבטים אחת בשנייה,
סופגות ביטחון ותעוזה.
מתפרקות ביחד בחשכה.
הבטתי בעין הקטנה,
והיא הביטה בי בחזרה.
היה נדמה לי שבשאלה.
בלעתי את רוקי,
מהנהנת בדממה.
פתאום על פני חיוך קטן עלה.
אולי עוד יש תקווה.
עברה בראשי מחשבה.
הושטתי את ידי אל התמונה,
אך היא לא החזירה לי תשובה.
שוב דממה.
שוב נהייתי בודדה.
החשכה עליי התנפלה.
כך הכל היה,
נשארתי אז לבדי, לא עזרה,
להלחם בלי כוח בחשכה.
תגובות (8)
למה השיר האחרון? זה שיר מאוד נחמד. יש לך כישרון לזה.
אני הרגשתי שזו מישהי שמסתגרת כל חייה בחדר קטן מפחד מאותה החשיכה, כשרק העין הזו מארחת לה חברה.
קודם כל, תודה stingray. דבר שני זה השיר הראשון שהעלתי, לא האחרון חח
מחשבה מעניינת. כשאני הסתכלתי על מה שכתבתי חשבתי יותר על הכיוון שהיא בודדה "לא מרצון", שהסביבה בודדה אותה, או לפחות ככה המישהי הזאת חושבת. יש גם אפשרות, שהיא זאת שהתבודדה במחשבה שזאת לא אשמתה. קורה לפעמים לאנשים שהם חושבים שעושים להם משהו, כשבעצם אף אחד לא גורם להם נזק, אלא הם גורמים לעצמם אותו.
העין הזאת, היא בעצ הדבר האחרון שעוד מחזיק את המישהי הזאת במצב מתוקן יחסית, גורמת לה לא להשבר עד הסוף.
רגע. לא האחרון?
אז למה ראיתי שכתוב האחרון?
טוב, יש לי דמיון מפותח כנראה.
זה מה שהתכוונתי. היא לא אשמה שהחשיכה רודפת אותה, ולכן למעשה היא נאלצת להסתתר בבדידות בעל כורחה. העין הזו היא למעשה החברה היחידה שהיא זוכה לה במקום הזה. ובכלל, בתחילה היא לא בתוכה שזו באמת חברה, כיוון שהיא די חשדנית כלפיה בהתחלה. רק אחרי שהיא מבינה שהעין באמת מארחת לה חברה ועוזרת לה, העין עוזבת אותה.
אוקיי. אנחנו כרגע מנהלות דיון על עין. לא מוזר בכלל :)
כן. חשבתי שלמשהו כזה התכוונת. מחשבה מאוד יפה.
יש דברים הרבה יותר מוזרים בעולם, וחוץ מזה, דווקא להיות מוזר זה משהו מעולה. זה אומר לא להיות כמו כולם, וזה ממש מגניב.
אה וקראתי כמה מהשירים שלך, יש לך כתיבה יפה מאוד מעניינת וגם מאוד מיוחדת^^ סתם רציתי שתדעי חח
יש לי שירים?
גילית לי משהו שלא ידעתי.
אולי התכוונת לסיפורים :)
בכל מקרה, תודה ^^'
ודיונים מוזרים הם לא רק מגניבים, הם גם מעניינים יותר. יש לי חברה שאני והיא בכוונה מחפשות נושאים מוזרים לדון עליהם, כי זה מעניין יותר.
אופס, כן, התכוונתי לסיפורים חח התחלתי כבר להתבלבל. מצטערת. התבלבתי בין סיפורים קצרים לשירים.
וחח כן, שיחות על דברים מוזרים מוסיפות עניין לחיים המשעממים של רובנו.
זה בסדר. לפחות אני לא אהיה היחידה עם הדמיון המפותח :)
הכי היה מצחיק כשהתווכחנו האם זה שדרקוני קומודו (לטאות ענק) אוכלים את הילדים שלהם בשעת מחסור במזון הוא דבר חכם או לא. היא אמרה שזה חכם, ובהנחה שלטאת קומודו מטילה עשר ביצים בשנה היא יכולה לגדל ילד אחד שיתן לה בבגרותה ילד אחד מילדיו וילד אחד לאמה שלה.
טוב, כשאני מתווכחת אני לפעמים קצת מתלהבת.
אז סוג-של צעקתי "איך את יכולה לאכול רק שמונה ילדים בשנה???" ^^'
חחחחחחחחחח
גם לי יש ויכוחים כאלה עם חברות לפעמים. הכי מצחיק זה תמיד המבטים שנועצים בך שאר האנשים שבסביבה. לדוגמא כשאני מתווכחת על משהו כזה עם אחת מהחברות שלי, השאר לפעמים מתחילות לעשות כאילו הן לא מכירות אותנו, וזה תמיד קורע.
לדוגמא, אני עד היום מנסה להוכיח שאחד מהילדים בכיתה שלי הוא צב ואף אחד לא מאמין לי. אבל לא נורא, הוא חייב לי חובה, אז מחר הוא הולך להודות שהוא צב.