עזבת..

לדעתי השיר יפה מאוד..
לפחות אותי הצלחת לרגש..
ולא נוראה, אחיך יחזור מהצבא..
ממני באהבה אילנה=

תודה ^-^
ואולי הוא יחזור מהצבא, אבל הבעיה היא שהוא ישרת ב"קומדנו", שזאת יחידת לחימה (שמן הסתם נלחמים בה הרבה), אז אני דואגת לו.. :/

גם בשורות המעטות האלו הצלחת להעביר לי המון מסר.
הכתיבה שלך מהממת! <3

תודה רבה♥
גם הכתיבה שלך מ-ד-ה-י-מ-ה, אני ממש מצפה שתעלי עוד סיפורים! ♥♥

זה יפהפה, כל כך קצר ומתאר במדויק את הרגשות שלך.. אפשר רק לקוות שאחיך יחזור בשלום ♥
(אינני יכולה להזדהות מכיוון שאני האחות הגדולה.. אבל כנראה שביום מן הימים האחים שלי יוכלו להזדהות אם זה)

למרות שהוא לא ממש נראה לי דיכאוני.
לדעתי, סיפור/שיר דיכאוני באמת הוא כזה שגורם ללב שלך להרגיש כבד יותר בחזה אחרי שאתה קורא אותו..

תודה :)
כשכתבתי את השיר לא כיוונתי בדיוק לרגש מסוים, אני מניחה שלא בדיוק הרגשתי דיכאון, אולי דאגה, עזיבה.. האמת היא שעד עכשיו אני מרגישה די נטושה על ידיו, ו"תחנת הרכבת שעוזבת את החוף" מתארת לי את המצב מזווית הראייה שלי.

אהבתי מאוד! קצר אבל קולע.
מבינה את ההרגשה הזאת.. יש לי שני אחים גדולים שהיו ביחידות קרביות ונלחמו, וזה פשוט נורא.. צר לי, אבל את תמשיכי לדאוג לאחיך כל רגע שהוא חייל ורחוק ממך,לצערי זה קטע כזה של משפחה. תתכונני נפשית(;

וואו, תודה רבה
ממש טוב לראות מישהו שמזדהה איתי, אבל עדיין בו זמנית עצוב לי שמישהו חווה את זה בצורה יותר גרועה משלי…
האמת שאחרי צוק איתן אני כבר לא כל כך דואגת או זקוקה לעידוד נפשי, זה אמנם היה מייסר כשהוא נכנס לעזה ולא היה מושג מה קורה איתו, אבל זה הוכיח לי משהו לגביו ברגע שראיתי אותו בבית.
(סליחה על הדיליי המטורף, כבר הרבה זמן שלא יצא לי להיכנס לאתר…)

אהבתי מאוד
העלה בי הרגשה

תודה רבה :)
זה אומר הרבה