עוף החול והמתאבל

זה תמיד אותו קבר אלמוני
שעליו אני מניח
ורדים אדומים
תוצרת דם משובח–
שלי?

זו תמיד אותה אבן
ושם חרוט בקפידה
וראייה שמזמן בלתה
היטשטשה.

המוח זוכר צללים של סיפורים.
הוא שואל: איך אפשר לזכור את העתיד?
אמרתי, כלב זקן לא לומד צלילים חוצניים.

אז ספרי לי,
ספרי לי
כיצד עלית מהאפר?

אני מניח פרחים זולים
על אבני העבר
זה מכבר.