עולם של דימיון (תרבות של סרט הקלטה)
השמש שוב שוקעת, על עולם של דמיון.
קוראים לזה קולטורה, אך זה קרוב לשיגעון.
העולם אינו רומנטי, הספרים כבר נגמרים.
מלוכלך ומזוהם, המים משחירים.
סגור בתוך בועה ביחד עם העדר,
העולם כולו גדול, הוא מסתכם אצלי בחדר.
יושב מול המסך, בוהה ומתהפנט,
שם מעל הקרש, מוטל לו המגנט.
אני גם רוצה להיות שם, בין המעטים.
רוצה לחלום, רוצה לזרוח, להצטרף אל המתים.
אני גם רוצה לשכוח, להצטרף אל החלום,
הנחמה, אומנם לא באה, אוכל מחר אם לא היום.
השמש כבר שוקעת, אני לוטה בעלטה,
קוראים לזה קולטורה, אך זו תרבות של סרט הקלטה.
תגובות (3)
תרבות של הקלטה, הא?
מעניין מאוד, לייתר דיוק, זה מיוחד מאוד.
קודם כל, באמת, כתיבה יפה, ואני בטוחה שאתה יודע את זה. אבל היי, תמיד כיף לשמוע את זה כל פעם מחדש, לא ככה?
ובקשר לשיר עצמו, אהבתי כל בית ובית, זה באמת היה מהנה לקריאה!
אתה צודק בכל קטע קצרצר שכתבת לך שמה, הם אומרים כל כך מעט אבל מכילים כל כך הרבה.
למרות שזה קטע קצת כביכול ישן (אני אוהבת להיכנס יותר להיסטוריה של הבן אדם), אני ממש אשמח אם תמשיך לכתוב, או שהמשכת ולא שמתי לב @_@
אם כן, אז פאדיחה לעצמי ;)
וכל הקטע של היותר מידי פואטי, למי אכפת? זה יפה! ולדעתי, יותר פואטי, יותר טוב.
אני הוקסמתי, לא יודעת מה עם אחרים…
אה כן, אגב, חייבת להגיד, יש לך שפה ממש חלקה ונקייה, וזה מוסיף המון! אז כל הכבוד.
אוקי, לא חשוב, ראיתי שיש המשכים לדבר הזה @_@
אופסי נופסי…
חחחח…. נכנס לשיר ישן שכתבתי לראות אם יש תגובות… יש תגובות!!!!!!! עאעאעהעאעאעהעאעהעאהעה!!!!!!!!!!