עולם מוזר

אם הייתי צריכה להמציא עולם,
הוא היה עולם רע וטוב, עולם מוזר,
עולם העשוי מאפר ואהבה,
בו הגשם זורה מעט מלח וסוכר
על אהבה וכאב
והשמש זורחת, באותה העת,
בו אין מלחמות, טוב, אולי רק קצת,
ואין שנאה, טוב, אולי מעט,
אבל בכל זאת,
שנאה אל גזע מסוים
היא שנאה נוראית
שהייתי מוחקת מין העולם.
בעולם זה אין עבד ואין סניור,
ולכל אחד החופש לבחור.
בו לא הורגים להנאה,
חיות תמימות בסכנה,
וכמובן לא בני אדם,
גם הם ימותו כשיגיע זמנם.
עולם בו יש פחד ויש כאב,
אך גם אושר ואמת,
הרי אין טוב בלי רע ורע בלי טוב,
אלה שני צדדים של אותו המטבע,
מסכמים את הסיפור.
עולם בו אין ירח, מגן דוד או צלב,
בלי כל ישות נסתרת אי שם.
בו המוזיקה תלווה לעד,
וואלס מקסים, או מארש מלחמה נכבד,
בו יהיו פיות רעות-טובות וקסמים
אבל בתנאי שאוכל גם להתמודד עם החיים.
בו לא נוותר על צדק בשביל שלום,
גם אם זה הצעד הטוב,
זה בוודאי לא אומר שהוא הנכון.
עולם בו אין מחלות רוצחות-אדם
שמשאירות אחד מת, בלי דם,
בו לא ניפול אל תהום הנשייה,
טיפשי, אך חשוב, כי העתיד נורא.
עולם בו ציפורים עייפות יצייצו,
עד תומן, ואז יפלו אל הקרקע שותקות,
הרי פגרי ציפורים לא מצייצים,
הן מתו ולא עוד.
בו יהיו חיים אחרי מותנו כאן,
ושאוכל לדעת על כל היקום,
אבל רגע, כל סוף-חיי
לבלות באותו המקום,
בוודאי הייתי מתאבדת כבר,
מהשעמום.
אז אולי עדיף שלא,
אולי עדיף שכן… או פשוט, לוותר.
כה קשה לבחור עולם
שאבלה בו את חיי
והמון דברים נעלמו, פרחו מעיני,
אז לסיום קצר אספר
על אריות כסופים, אהוביי הנצחיים,
אשר הולכים וחוצים את העולם, את נפשי,
ואליהם מצטרפים צבועים זהובים,
הם מסמלים את אויביי הנצחיים,
ועכשיו, כשהם אמת והגיון,
בשיגעוני בני האדם,
הגרים בכדור הכחול והירוק,
לא יאמינו, לא עוד.
Z.S