"עוד ילדה קטנה"

"כל יום אבא לוקח אותי
לבית ספר, הוא צועק עליי מלמטה" רומי,
רדי כבר!!"
ואני יורדת בפחד ובבושה.
אבל אני שותקת.

בדרך לבית ספר הוא שם שירים
מהדיסק שלו, שירי רוק כבדים,
כאלה שאני לא מבינה, כאלה שרק
מכאיבים לי באוזניים.
אבל אני שותקת.

כשאנחנו מגיעים לבית ספר הוא
מתחיל לצעוק עליי"נו, למה את לא יורדת?
רדי כבר טיפשה אחת!"
ואני יוצאת מהאוטו.
שותקת, ורואה את שאר
החברות שלי יורדות מהאוטו
עם נשיקה מאבא שלהן, ואני סופגת את
כל זה, ואני שותקת

ואחר כך, כשצריך לחזור הביתה,
הוא בא לאסוף אותי,שוב,ושירי הרוק הכבדים
מתנגנים,שוב,והוא צורח עליי לרדת מהאוטו שמגיעים,
שוב, אבל הפעם, הרגשתי שאני לא יכולה לסבול
את זה יותר ואמרתי,"אתה האבא הכי גרוע שיכולתי לקבל!"
והוא הסתובב, והלך.

מאז אותם אחר הצהריים, הכל השתנה,
לא היו יותר לא צרחות אלה במקומם באו אמירות
של" בוקר טוב חמודה", ולא היו יותר שירי רוק כבדים,
אלה במקומם באה מוזיקה קלאסית יפה, וכמו כולן, גם
אני קיבלתי נשיקה כשירדתי מהאוטו.

אז יכול להיות שמשפטים נוראיים יכולים להוביל
להיות החיים הכי יפים שיכולים להיות לך. :)\:( ?