עדיין נשארתם איתנו

מבעד דלת חרדתית הסתכלנו
הבטנו בטרגדיה השולפת סכיניה
קפאנו במקומנו, ושחכנו איך זזים
כשפסימיות כינסה משאביה הרבים
וכיוונה את כל תותחיה אל האופטימיות

עטופי צער ויגון, נשלחנו לבכות
והחולצות כולן הוכתמו בעצב נוזלי
כזה שהצטבר ועלה על גדותיו
ניסינו לחבק את הרוח כדי להרגיש
רצינו לגעת במי שאיננו, שהלך לנצח
ותחושת ריקנות התעוררה, התמתחה

התעוררנו לבקרים אחרים
קמים לאט מהמיטה, מדדים למראה
ומדי יום, שטפנו פנינו בזיכרונות
שלא נשכח, שהעצב לא יברח
פניהם בכל פינת עין, לעד נעלמים
ויד רוצה לשלב את עצמה באוויר
כדי להרגיש פחות לבד,פחות בנפרד
ממי שלא נמצא כבר, שחי מחוץ לזמן