סתם מבט

היה לו כה טוב כשהלך וחזר או ניצב כך ברחוב.
את פני מי שעבר הוא בחן מקרוב,
לא ממש בפרצוף כי היה לו לרוב
די בקצב הגוף, בניע ושוב של הראש הישוב,
באורך רגליים, טלטול המתניים
ועד שטיפס לכיוון העיניים, שוטט אל הפה שציירו השפתיים.
אך אז בלי משים לדיני מעשים וסעיף לא מוכר מזכויות מעבר הוא סטה לסיקור של התחום האסור.
זו היתה התגרות, יש אומרים רוח שטות,
שנישבה אז ברחוב ובילעה את חושיו או משב בן אגב, שנקלע לנחיריו
ועורר בו אימה מחרדת האשמה.
כמובן, שהזמן העקשן לעצור לא מוכן
והצל שחלף התחפר בעבר
ונמלט לו האף המחוטב לבעליו, רעיון שדוחק ומציק לו עכשיו.
אף אישה לא מושלמת דעה מקוממת,
אך לא איש שכמותו יתיאש, יינחם
הוא ימשיך לחפש ולסרוק את גופכן.