ספר בין מדפים

זו היא כמו ספר בין מדפים,

קורנת מילים בלי קוראים.

זו היא שמתחילה מחדש את כל הדפים,

ולא מגיעה לבוראים.

זו היא שטובעת בשלולית רדודה,

משווה את עצמה בתרבות ירודה,

חושבת על אלו שיושבים בפינות,

פינות חשוכות, חשוכות-חסינות.

חולמת למצוא שם בחושך תקווה,

לשכוח כל נזק שאי פעם התהווה-

לחשוב קצת פתוח,

לעוף עם הרוח

ובכל זאת להרגיש קצת יותר מבטוח.

ישימון של שדות, ישימון של ימים,

לחדול שרעפים על אין ספור קיומים.

שאיפה אינסופית, מטרה מתכלה,

זה הסוף, כשהוא בא, מתקרב… אולי לא היה?