סנגה במילים

פסנתר דרמטי קצב פנאטי
ואני נלחם בצלילים שלא יגרמו לי ללכת לאיבוד
במקצב של ארבעה רבעים
באס מכונס לכדי דפיקות עלומות,
מהרמקול אל החלל האוויר והיישר אל המוח
שחושב כאילו פותר תעלומות,
זה ממריץ ומקפיץ את הדם, החשיבה מאבדת הכרה
כשזה מושך אותך בחזרה אל הצלילים
שלא חשבת שתשמע
ועכשיו הכול מרקד בין ארבע קירות, לכל צליל צבעים וצורות,
מנדנד את הראש וזה גורם לרצות לכבוש את החדר והעולם,
ושוב מוצא את עצמי נלחם.
כמה מוזר זה לרצות להישאב אל הצלילים המהירים
אל הזרם שלא נפסק ואין להתחמק מקצב מתקתק
זה מרתק ואני מתעמק בצלילים
וכל פעם לומד דברים חדשים, והלב פועם כמעט שמחקה את הבי פי אם
וזה להתרומם מעל לכל הדברים שפתאום נראים כלא חשובים,
פשוט להוציא את האנרגיות אל בין הצלילים,
כל המרץ שמצטבר ברגעים של שקט מתרוקן
כשהידיים משייטות באוויר והרגליים בועטות בכל מחיר
כמו קרב כמו בכל מצב כמו שאין עד שיש
נכבה מפעם לפעם עד שהקצב מתחדש