סימבה, חזור!

"סימבה, חזור" מבקשת נלה,
שמארץ מולדתה נעה וגולה.
"אין אוכל או מים גרוננו ניחר,
אנו מרגישים כמו באדמת ניכר.
להקות צבועים מתפשטים בארצנו,
מתהלכים בה וגוזלים את עמל כפינו."

"סימבה, חזור!" מורה מופסה,
שרוחו בתוך סימבה כמוסה.
"זכור את זהותך וזכור אותי,
כי אתה בני והמלך האמיתי.
כן הארץ תשוב לתת את יבולה,
כשהמלך המיועד ימשול בגבולה."

"סימבה, חזור!" אומרות הלביאות,
שתחת שלטונו של סקאר נאנקות.
"הצבועים רודים בנו ללא רחמים,
וכל יום יש חשש לשלום הגורים.
הלכו ונעלמו להם כל עדרי הזברות,
וסקאר מונע מאיתנו ליזום פתרונות.".