סופה של הנאיביות
תמיד מספרים על אגדות וניסים,
אנחנו מאמינים לכל מילה,
אבל כשאנו גדלים מכה בנו ההבנה שאלו סתם שטויות בשקלים.
עכשיו כואב מאוד,
במקום שאת לא רוצה לראות,
משום שהרגש החזק שכינית "אהבה" נעלם ללא אות.
בבית בין השמיכות,
את מחכה שהשקט יתפוגג,
שתפילותייך יענו ושההוא המסדר את הכל לא ישים אותך על "הולד".
את עצובה מכיוון שהאמנת לכל מילה,
אך למרות הכל את מקווה לאיזה נס,
ושהסיפור שלך יהפוך לאגדה.
תגובות (6)
שיר מדהים, כתוב נהדר ועמוק. לפי דעתי השיר ללא ספק "מספיק." בכלל, מה הכוונה ב מספיק?
תודה רבה לך על התגובה, זה ממש משמח אותי שאתה אוהב את השיר שלי!
הכוונה שלי במילה "מספיק" היא האם השיר הזה כתוב ברמה מספיק גבוהה בכדי שאוכל להעלות אותו לאתר ואם מישהו יאהב אותו בכלל (אתה אוהב את מה שכתבתי אז מבחינתי הצלחתי להשיג את המטרה שלי:)
אהבתי, אהבתי שהקטע לא דביק ומאוס כמו כל שאר השירים על על אהבה ואכזבה אלא יותר מבין וחושב ולא סתם מתאבל בלי רצון להבין את המצב ולתקן אותו. כל הכבוד! אגב, מידת ה"מספיק" פה נמדדת אך ורק ממך. אם את אוהבת את השיר, מה זה משנה מה השאר אומרים? במיוחד אם את כותבת מהלב (; תרתי משמע ). תכתבי בשביל עצמך, התגובות פה הן רק בונוס
תודה על התגובה, אני מעריכה את זה מאוד:)
האמת היא שאת צודקת בכך שהכתיבה היא קודם כל לפני הכל בשבילי והתגובות באתר הן בונוס נחמד, תודה על התובנה החכמה שלך!
המילים האלו מבטאות בדיוק את מה שאני מרגישה בזמן האחרון.
אהבתי מאוד את הכתיבה!
תודה רבה לך על התגובה! =)