סוף המסע
אינני אוהבת כשהכל פתוח
סיפור ללא סוף,
זה סיפור שאין טעם לקרוא את ההתחלה.
תמיד ניסיתי לתת סופים מאולצים
ובכיתי על מר גורלם.
כי אתם מבינים; אמת זה דבר שאליו
מאוד קשה להגיע; שביל לו אין גישה
ולחלץ אותה מתוך בקבוק; זו אומנות וקסם!
לא יכולתי לכתוב דבר הודות סוף המסע
בז׳אנר מופרך.
לגיבורים הראשיים קשה להחליט
מה המשפט הנכון שיתן מוטיבציה
לאחרים לדבר על כוונתם.
כך נותרתי נודדת עם עט
כותבת שתיקות לאחרים
עד ההשראה הבאה.
תגובות (7)
מהמם, כבר שכחתי כמה את כותבת נפלא
תודה רבה!
שלוש השורות האחרונות יפות. שאר השיר לא דיבר אליי. אולי יתבהר לאחר שאשמע הסבר.
אנשים מחפשים תמיד סגירות מעגל. לנסות "לעבור הלאה" מן דברים שהתקיימו בעבר לתוך הווה בו הם לא קיימים, דורש מעין משפט סיכום. אבל הרבה פעמים יש הרגשה שהוא לא אמיתי וכפית את המשפט הזה או את ההסבר למה זה נגמר, וזה נותן תחושה מזוייפת ומרה. ממש כמו לקרוא סיפור טוב ללא סוף, ולנסות להעניק לו סוף בראש משלך שמצלצל נורא. ואף אחד לא קורא ספרים כשהם יודעים שאין סיום. אפשר לכתוב בסיפור משהו הזוי שהדמויות פותרות הכל כי שתו שיקוי כנות או משהו, אבל זה ז׳אנר מופרך של פנטזיה ולא החיים האמיתיים. וכייוון שהכל כאן נמשל לחיים האמיתיים , זה בעיה לכתוב בז׳אנר הזה ולהיות מנותקים מהמציאות. זה ההבדל בין סיפור לעולם האמיתי. להגיע אל סיום , מרגיש כמו משהו שרק בעזרת הבנה עמוקה של הדמויות אפשר להגיע אליו, וקסם , ואומנות , ומוטוריקה. והדמויות בפנים , כעת לא מנקודה של מספר הסיפור, מרגישות שאין ביכולתן להשתנש בקסם כזה ולשמוע משפט מדמות אחרת שיגלה להן סגירת מעגל אמיתית. השורות האחרונות זה הפואנטה והסיום ומה שהכי יפה ועוטף הכל. כי היא רק מצליחה לכתוב סנריו שמוביל לשתיקות ומחכה להשראה
ואת כל זה הסברת בשלושה בתים. יש לזה רק הסבר אחד: את גאון.
נ.ב.- מכיר הרבה שירים טובים שלך וחוזר לקרוא אותם לפעמים.
הרבה זמן לא קראתי משהו שלך, וחבל, כי עכשיו נזכרתי כמה הכתיבה שלך מיוחדת ויפה… התחברתי מאוד אל הקטע, (ואחרי שקראת את ההסבר שלך אז עוד יותר התאהבתי בו)
זה ממש יפה :)
יואו, תודה ספיר!