סודות פרפרים, שהיו לדבורים
סודות נצורים,
כמו פרפרים.
שאט אט הופכים לדבורים.
שורטים עוקצים ומשנים.
נשימות עמוקות, את האש מכבות.
או, כך זה אמור להיות.
אך האש שדועכת,
מיד שוב בוערת,
כואבת כפיסת ברזל מולבן.
את הלילות יעיר ירח לבן,
אי שם יילל זאב,
שמבטא את עומק הכאב,
שפועם וזורם,
בין עורקים וורידים.
שופע עוקצים,
של סודות פרפרים,
שהיו לדבורים,
וכעט הם הם שונאים,
מכאיבים.
תגובות (9)
על מה את מדברת? זה מדהים. את כותבת מדהים. סוף.
אולי, אבל זה הכי הזוי שכתבתי, למיטב זכרוני. (יש לי זכרון של דג מת., אהה, רגע איפה אני?) (;
וואו. מושלם ומדהים, זה עם רגש, ובכלל לא הזוי!
מתתי מהכתיבה המוווושלמת שלך ♥
זה ממש יפה!
היי, אולי תעשי לי טובה ותכתבי עוד כאלו?
ולי יש זיכרון של נמלה סנילית. כל אחד והזיכרון שלו!
לחבר שלי יש זיכרון גרוע יותר! אף אחד לא גרוע יותר מחבר שלי!
1) אני יותר גרועה 2) אני מנסה 3) נמלה לא פועלת על פי זכרון, אלא על פי אינסנקטים. 4) תודה.
דווקא אז זה אומר שאין לי בכלל זיכרון! (לא שלא ידעתי…)
הא? מה זה האתר הזה? מי אתם? *~*
אנחנו חייזרים, וזה אתר שחוקר לך את המוח. אוקיי?