סבא ישב

פעם אחת , סבא ישב על המלחמה הקרה, האנשים שדאגו לו שאלו : סבא לא קר ?
" לא , קר " – היה עונה סבא אבל איש לא היה מבין את תשובתו חוץ מילדה אחת קטנה שהייתה שואלת את סבא : סבא לא קר ?
" לו קר "- היה עונה סבא ומחבק את הרובה החלוד שלו שנמס בשלג של אוגוסט .
מאוחר יותר כשהיה מחשיך, סבא היה בולע את הלשון והולך לשתות קוניאק , בבוקר המלחמה והקור שוב היו שם.
והלשון הייתה יוצאת החוצה לבלוע את פתיתי השלג השחורים , כי ביוני כולנו אהבנו להתנשק מתחת לשלמות ולהשלים אחד את שנייה.
אהבנו לחלוק מבטים כמו נרקיסים אדומים שהתאהבו בעצמם , כמו חזון מתוק בקופסת שוקולד סגורה.
כמו יד אוחזת יד ללא מגע .
כשהמלחמה נגמרה השלג נמס ליותר מים .