נשמות עזובות, כתמי ארגמן

כשהשמש נרדמת,
והלילה מזדקף,
כמו שעון מעורר,
כל המפלצות יוצאות,
חיוכים מזויפים.
כל הנשמות האבודות,
יוצאות לטייל.
לבבות שבורים,
מחפשים מקום לנוח,
אך בכל זאת מסתתרים.
מפחדים להיפגע,
לא רוצים לפגוע,
משתמשים בסיפורם,
כדי לרפא את הכאב.
ציפורים כלואות,
שירם נעלם עם הזמן.
תקוותם עוד כאן,
אך ראשם בעננים,
רגליהן נטועות,
מנסים ללכת,
אך העקשנות עוצרת.
נשמות עזובות,
לבבות שבורים,
מפלצות חוטאות,
מתעוררים בלילות,
מטיילים, מסכנים.
נתונים לרחמיו של האל,
ששינה אותם למה שהם.
חסרי אמונה,
ללא השמחה,
יצורי אופל קטנים,
נשארים על הארץ,
מחוברים לאדמה,
כתמי ארגמן
על הדף הלבן.