נשיקה דרך חלון זכוכית

היא שולחת לי מבט אחד,
היא קורצת, מחייכת.
כמו בובת ראווה,
היא נראית קצת מוטרדת.

זה לא קל להיות שם,
להביט מהצד.
עם כל שנייה שעוברת,
זה מרגיש קצת לבד.

ומבחוץ אנשים מסתכלים עליה,
היא מרגישה כל כך חשופה.
ורק אני מעז לגשת,
ולשלוח נשיקה.

היא לא יודעת עוד, אבל אני כבר יודע,
שהיא מזמן שייכת לי.
היא חושבת שאני חמוד,
ואני גם די מצחיק.

היא לא מבינה שזה טוב,
מבחינתי היא יפה.
לא משנה מה היא לובשת,
אני מוכן לתת לה נשיקה.

ואז היינו מצמידים ידיים,
האף מוצמד לזגוגית,
והיא נותנת לי נשיקה,
דרך חלון הזכוכית.

כמה קר לי פתאום פה,
למרות שהשמש קופחת.
היא צריכה ללכת,
במכונית – הופ, בורחת.

הלוואי שיכולתי,
אך לעולם לא אספיק.
ורק מה שנשאר לי,
היא נשיקה דרך חלון זכוכית.