נפש עדינה

דמעה נופלת לתוך שלולית
אך התנועה אינה פוסקת
פרח קמל מחפש מקום מסתור
מי יזכור את פריחתו, את צבע עלוותו
רק נפש עדינה יודעת
אך היא עצמה בתוך מסתור
אם תצא אל העולם
מי ישמור נפשה מרע
שלא יפגוש רסיס של גשם בתומה
שלא תצבע השמש את שיערה
ובלילה הכחול
זעקת הפרח חותכת את עורה
גופה הקט צמוד לאדמה
רוח חרישית שרה בגוון קולה
והיא נפש עדינה
את צלילה איש לא שמע