נערה אבודה, ציפור חסרת מעוף
למה חיוכך נעלם,
נערה אבודה?
לא מוצאת את מקומה,
רוקדת יחפה.
החלון לנשמתך נשבר,
רסיסי הזכוכית מפוזרים על הרצפה.
את כאבך לא אבין,
מחשבותייך נסתרות.
פנייך הקורנות,
נמוגו בערפל.
למה קדר לבך,
אישה עצובה?
ילדותך גוססת,
ואת שוב, מבינה.
לבך שוב מוגן,
חיוכך מתוקן.
כנפייך השבורות,
לא יחלימו.
לא תעופי, אך ללכת,
את מסוגלת.
תגובות (4)
סוג של נחמה…
אהבתי מאוד. שיר עמוק..
יש לי שאלה, את כל השירים שלך אתה כותב מתוך חוויה אישית או שאתה סתם ממציא אותם אחד אחרי השני?
חלקם מחוויה אישית, חלקם מהבנה של מצבים של אנשים אחרים. אני מתחבר אל הכאב, גם אם הוא לא שייך לי.
כולם מתחברים לכאב בסופו של דבר. הכאב הוא חלק מהחיים של כולם, הוא שם כדי שנוכל להעריך את הדברים הטובים שבחיים שלנו. ואיכשהו הוא תמיד נמצא בכל מקום. השאלה הוא האם אתה משלים עם הכאב או בורח ממנו
בסופו של דבר אני חושבת שעם שניהם אתה יכול לצאת עם חיוך.