נמרה

נמרה פראית בג'ונגל עמוק,
שורדת, ונלחמת על חייה.
פסיה השחורים, מלוכלכים, אדומים,
מוכתמים בדמם, של קורבנותיה.
בחיוך מטורף, בהנאה אשמה,
היא רוצחת, אוכלת, בשר.
כל חייה כך עשתה,
לעולם לא השתנתה,
טורפת, משוגעת, נמרה.
לבה כמו אבן, רחמים לא נותרו.
פניה היפות, מקומטות,
כל הרג חרוץ בעיניה.
עייפה ורדומה,
היא ממשיכה להרוג,
מכורה, תפוסה, נמרה.