ניתוח להסרת ה Lf

בערב סתיו משונה
עם עננים אפורים
כזה שאלוהים עדיין לא החליט מה לעשות
על מי לשמור ואת מי לכסות
וכמובן שהוא לא שואל ולא עונה
רוצה כואב או נעים?

היה רטוב בגלל הגשם
יום כזה שלא בא לך לקום מהפוך
ושעתיים אחרי זה הכל הפוך
חם ולח
ומגעיל כל כך
מבחוץ ומבפנים
אתה מרגיש קודר
בזמן שאלוהים חושב
אם אפשר את כל הטמפרטורות ביום אחד
אז למה לוותר?

ישבנו שנינו
אני והחבר הכי טוב
קרוב קרוב
עם קערת בייגלה מתובל
הוא היה עייף ומבולבל
אבל את המשפט שאמר לי
לא אשכח
הוא ישב מולי
ואמר לי כך

"אתה חייב לעשות ניתוח להסרת ה Lf"
הוא אמר בקול עייף
"מה?" שאלתי בחשש
"אני לא מבין מה אתה אומר"
חייכתי
"אתה יודע שאני לא טוב באנגלית"
אמרתי ותוך כדי זרקתי עליו כרית

ואז
נלחצתי אני אפילו לא יודע למה
ופתאום צעקתי בקול הולך וגובר
"אני לא מבין מה אתה אומר!"

הוא שמר על טון רגוע
שגרם לי לקלל
הוא חייך
ואמר "די! תפסיק להשתולל!"

Lovely family""
אני עדיין לא מבין אמרתי בחצי חיוך
אבל עדיין מרוגז
מנסה לדחוס מהר
את כל החרדות לארגז

הרגשתי כמו ילד בן חמש
חלש קטן וטיפש
שלא מצליח לפצח תרגיל פשוט
כמו 6 + 6

אבל החבר האהוב שלי
עם טון של כנות
הסביר לי הכל
לאט לאט ובסבלנות

כל ילד עובר תהליך מפותל וארוך
מלא בפצעים
בגלל זה אני נזהר שלא לדרוך

בהתחלה הוא נשען על ההורים
נעזר בהם בהכל

כי הוא לא יודע להכין אפילו
פסטה ברוטב אדום לאכול
שלא לדבר על לכתוב עבודה
או להגיד תודה
או סתם ללכת לקניון לאכול גלידה

הגיל המעפן הזה
מתחיל בגיל אפס
ונגמר בסביבות גיל עשר
עד אז הוא הופך להיות
יותר נסבל
יותר בסדר

בגיל שלוש עשרה בערך
הוא מתחיל לדרוש דברים
לצאת לסרט או לפיצה עם חברים
ההורים הופכים להיות משענת
בצורת כספומט

כספומט שיודע מה אתה צריך
גם בלי שהוא קיבל איזה תדריך
הוא מבין אותך בחצי חיוך חצי מבט
ומנסה לשמור על הלימודים שלך
לפני שגם הם ילכו קיבינימט

פעם ראשונה
הם מנסים להבין
שהם לא יכולים להילחם יותר בשעות השינה
הם אומרים
"אין דבר כזה! אתה צריך ללכת לישון בעשר!"
ואתה
"אוף! נו בסדר בסדר"
ואז מפהק והולך להיקבר בחדר

בגיל שמונה עשרה התפקיד שוב מסתבך ומתבלבל
במקום תמיכה בכסף
התמיכה היא תמיכה בלב
הם מסבירים לך תובנות מפוקחות
מזהירים אותך שזה כואב
מנסים למנוע את שבירת הלב

הלב העדין שלך
והם באמת באמת אוהבים אותך
והם יודעים שזה יקרה
הרבה לפני שתגיע לגיל שלהם
של "הגדולים"
מנסים להסביר לך

ואז מבינים
שגם הם לא בדיוק יודעים
אך מתנהלים
כי אי אפשר ללמד אהבה
עם ספר כללים

זה התפקיד שלהם הם חייבים לנסות
ואתה אתה חייב להתנסות!
בכאב
להיפגע להיפגע להיפגע ולהתאהב

הם לא אומרים לך מתי ללכת לישון
לאן לצאת
ועם מי
ואם מותר לך לאכול שוקולד
כי את כל אלה אתה מחליט לבד

אחי אתה בן 26
התהליך הזה כבר חייב
פשוט חייב להתרחש
ואני לא אומר את זה
כדי לשפוט אותך
או להעליב
זה תהליך שכרוך בהמון סבל
אני יודע
סבל כזה רגיל

המון קשיים ושכנועים
המון פחדים ושינויים
שוב אני לא תוקף
אני רק מחכה פה בצד
באהבה ומשקף

שכרגע אתה במצב מוזר
לא טבעי
מפחיד
אפילו קצת מדאיג

זה תהליך ארוך ומורכב
ואני לא לוחץ עליך
שהוא יקרה ממש עכשיו

אני רק אומר לך
שבתהליך הזה אני לא אוכל להחזיק לך את היד
אתה תצטרך לעשות אותו
לגמרי לבד

כי התהליך הקשה הזה
מורכב אך ורק מהחלטה
ומי שמקבל אותה חייב להיות אתה

הקשבתי
ורציתי לצעוק בקול הולך וגובר
שאני לא מבין מה אתה אומר
רציתי לצעוק בקול אבל לא יכולתי יותר

ישבנו בחדר שלי על המיטה
רק אני ואתה
ישבנו ולכלכנו את השמיכה
בפירורים של בייגלה מתובל

ולפני שנכנסתי למגננת ה"מי אתה בכלל?!"
החלטתי שאתה יותר מדי יקר לי
וחבל לאבד אותך חבל

ואז נזכרתי במשפט היפייפה שלך
אני לא תוקף
אני רק מחכה פה בצד
באהבה ומשקף

ואז גבי התעגל בתיעוב
וראשי נאטם
כאילו לא רוצה לשמוע את סוף הסיפור

ואתה המשכת
"זה ימשך רק כמה חודשים"
ואני הרמתי גבה
"כמה חודשים?! לא תודה"

אתה המשכת בעקשנות
התהליך שלך
הוא תהליך ארוך ובלתי רגיל
אז אולי רק תשקול אם כדאי להתחיל

זה יקח כמה חודשים
אולי קשים או מתישים
אבל רק כמה חודשים

תעשה את הניתוח
הגיע הזמן
אני מבטיח לך
שאתה תרגיש הרבה יותר מוגן

הרבה יותר מוכן לחיים
תעשה את הניתוח להסרת ה Lf
זה ניתוח בלי חומרי הרדמה
רק צריך לעצור לקחת נשימה
ולהתחיל
כי התהליך הזה הוא באמת בלתי רגיל

ישבנו ביחד אוכלים בייגלה מתובל
ואני הייתי כל כך כל כך מבולבל
אני אוהב אותך ושונא אותך
אבל
"אני רעב"

צחקת ואמרת לי
אנחנו אוכלים שעתיים
קערה ענקית של ביגלה מתובל
"בא לי פסטה ברוטב אדום"
נצמדתי לשמיכה
והרגשתי איך מתחיל לעלות לי החום

"תנוח, אני אכין לך"
אמרת באהבה
כמו חבר אמיתי
ואז כיבית את האור
וכיסית אותי

הלכת למטבח לבשל
ולפני שנרדמתי
עוד שמעתי אותך ממלמל
"הוא רעב
והלב שלו כל כך כל כך כואב"