נחת, תכבוש את העולם

בית א.
כל החיים רצים, אל עבר רגע של נחת.
כאש בשדה קוצים, קנאה קרניה שולחת.
אל מנוחה ונחלה, איש לא מרגיש שהגיע.
זוהי ברכה או קללה, שאף אחד כאן לא רגוע.

הקדמה לפזמון.
כל אדם חי במסגרת, היא מסגרת חייו.
מנסה אל הצמרת, לעלות, הוא לא חייב.
ובכל זאת זו הדרך, יעברו בה כך כולם.
כך נרוויח על הדרך, שיתקדם עוד העולם.

פזמון.
כמה טוב יהיה שנחת, תכבוש את העולם.
כי עכשיו היא רק אורחת, וגם לא אצל כולם.
ואחר כך היא בורחת, לא נשארת עד עולם.
וממנה טוב לקחת, העולם איתה מושלם.

בית ב.
בשלווה נפשי יושבת, במנוחה היא חפיצה.
ברכה ושפע כה אוהבת, יד פתוחה ולא קפוצה.
הרוח בי נופחת, בטחון עוז ושלווה.
ובעת הקרב רותחת, ודורשת תן תגובה.

רוצה מהר…