נחש
אגרת זו כתבתי לך נערי, אשר כל הקורא בה ירוץ על נקָל
חזק ואמץ, כח התאזר, הבט בה אט אט והבן, בל תתפתל
יובלי יובלות ודורי דורות שלשוני טעם עפר טועמת
צחיחה, שחוקה, ותהילות כבר אינה מנעמת
במחשכים ובין מחילות תשכון נפשי, העייפה מנדודים
מצפה למרגוע ולמי השילוח ההולכים לאט, לעת עת דודים
שמיר ושית, נעצוצים וסרפדים היו למנת כוסי
ברקנים ודרדרי מדבר, ממאירים וכואבים התישו כוחי
אויבי ומנאצי עזים ותקיפים, מנשרים קלו ומאריות גברו
עד כי עליי חלשה רוח עיועים, למשוגע נדמיתי, ומעי חומרמרו
על כן ידיד נפש יקר ונכבד
בקשה צנועה אבקש טרם נפשי לעד תאבד
המלץ טוב בעדי בפני רוכב ערבות
יציר כפיו אני, אמור עליי אמרות טובות וטהורות
יודע אני כי איני כדאי
אך אולי תחשב זו זכות שעל שמי קרוי הצדיק ישי?
תגובות (2)
נהנתי לקרוא את זה! כתוב ומנוסח יפה.
אני מנחש שאתה מגיע מרקע דתי?
שמחתי לראות שהעלת סיפור חדש, ותכננתי להכנס לקרוא ולהגיב.
לצערי – לא התחום שלי. למרות שזיהיתי פסוקים מסוימים, ואפילו יכולתי למקם את חלקם במקרא, הרגשתי שיש פה משהו גדול יותר שאני מפספס.
הבנתי איך זה מתחבר לדמותו של הנחש, אז אני אטפח לעצמי על השכם.
מקווה שהמגיב הבא ידע להעריך את הקטע יותר.