נוסטלגיה

אני שוחה בים של חוסר אפשרויות
צולל לתוך הדברים שיכולתי לעשות
מפתח תודעתית כל הסתעפות אירועים
או השלכות מעשים שלא היו
מדבר אל עצמי בקולות של אנשים אחרים
רחוקים ודחוקים לקירות זכרוני
מה עשית?
זה כבר לא חשוב מעשית
זה חשוב רק משנית כי ההווה מתבזבז
על עבר שנגמר ועתיד לא תופס
קורס תחת הקריז בנסיון להגמל מהנוסטלגיה
כי אין שום ערך בלהיות שלגיה
לחכות למושיע שיציל משינה עמוקה
כי אין שום טעם בהלקאה
על מה שכבר איננו בשליטתך
אך זה בלתי נמנע
כי סלחת לכולם חוץ מעצמך
אז מה נשתנה בלילה הזה?
מקווה שאני