נביעת הדממה

נביעת הדממה,
מעיינות מלאים
בהבל.

שיער ועור ועיניים,
וגופה מוטלת ומוות.
וסכין חדה נוצצת,
דממה נובעת מבפנים.

ואיש לא בוכה
כי עדיין
אין בכי
כי לא
המציאו
אותו כי
לא היה
למה.

ושיער ועור ועיניים,
אבל הם דוממים.
העורבני מנקר מסביבות
מלא בהבל.

וכעס וכעס וכעס רודף אחרי הבורח.
הבורח רץ רחוק רחוק מחפש מפלט מהצער, מאי השלווה. בורח מהשנאה הראשונה של אחיו
והכעס רודף והבל רודף.
ושוב הוא בורח בורח בורח ושוב הוא מצליח להחלץ. כל אחד שרואה מזהה יודע שזהו רוצח.
ושוב הבל נשימתו פגה
ורצוח בורח בורח הרחק, אבל אז משיג.
הדממה משיגה נובעת מבפנים, מסמנת באות מיוחד.

שווב הוא בורח בורח בורח
אבל כבר אי אפשר לברוח
כי שוב הדממה נובעת
מבפנים וכבר יודעים לבכות.

רצח ראשון של רוצח.
והבל נשימתו פגה,
העולם מלא אבל,
העולם מלא הבל.