נִרֶחַק ממך. קרב אליך
נִרֶחַק ממך. קרב אליך.
בכאבי יום, במחנק מקיף פרצי נשימה.
בזיכרון גוף מתמסר למחסור נגיעה.
בחיוך מתבטל בהיעדר שליטה.
בהסכמה לחיים בחסך.
במורסה מוגלתית, דלקתית.
אני כורת את ידיי ומתנפץ מולך בתשוקה עמומה.
נִרֶחַק ממך. קרב אליך.
בכאבי יום, במחנק מקיף פרצי נשימה.
בזיכרון גוף מתמסר למחסור נגיעה.
בחיוך מתבטל בהיעדר שליטה.
בהסכמה לחיים בחסך.
במורסה מוגלתית, דלקתית.
אני כורת את ידיי ומתנפץ מולך בתשוקה עמומה.
תגובות (6)
יפה מאוד! "חיוך מתבטל בהיעדר שליטה"- מדהים!!!
היי אופק 7… תודה. אפשר לשאול מה המשפט הזה אומר לך?
מצד אחד אפשר להסתכל עליו כפעול 'מתבטל' ואז המשפט מבטא את הפחד מהיעדר השליטה שמוחקת את החיוך מהפנים.
מצד שני חיוך 'מתבטל' כתואר- החיוך הוא חסר פשר, לא עושה דבר, רק נח על הפנים ללא משמעות. ואז החיוך הזה שעולה בהיעדר שליטה הוא מזויף ולא אמיתי, הוא סתם שם… הוא כבר חסר משמעות והקיום שלו סתמי.
אני חושבת שבקטע שלך מתאים יותר הפירוש השני שלי, הדובר כואב על המרחק והיעדר השליטה וכך חיוכו הפך סתמי.
איך אתה רואה את זה, אם אפשר לשאול…?
אני בדרך כלל נמנע מלפרשן את עצמי, אבל פגעת בידיוק, גם לי הפירוש השני מרגיש יותר נכון.
מישהו שעומד מול חוסר שליטה בחיוך סתמי, כמו מקבל את היעדר השליטה, בחיוך עצל, מתבטל מלשון בטלה.
שמחה לשמוע שהבנתי את כוונת המשורר (:
ומבינה לגמרי את החוסר ניסיון לפרש שירים משלי, הרבה פעמים אחרים רואים בם יותר ממני בעצמי…