מתעורר בבוקר

מתעורר בבוקר בתחושה של דכאון,
שמח שהיום עדיין לא יום ראשון,
לא מסתכל במראה, לא מסרק את השיער.
החיים שלי, יתחילו מחר.

בגדים מרופטים, ורחובות מוזנחים,
כולם מבצעים תפקידים כה גרועים,
הולך על המדרכה, צועד בכאבי.
למזלי, אף אחד לא מכיר אותי.

כשאני אנונמי, הכל אפשרי,
הצמחים משוחחים, הציפורים שרות.
מה הטעם להמשיך במסע כשהוא כבר נגמר.
צועד בעולם כמו סימן שאלה,
לא מוצא מקום להתיישב,
לא בוחר מחשבה,
כי הכל כאן עבר. כי הסיפור כבר נגמר.