משוררת, זה האבסורד. כי כשהוא מתגלגל הוא לא משורר כלום יותר, משוררים אותו. הוא רק יושב וכותב על זה שיר.
בכל האיברים לא יכולתי לשלוט
אבל בראש כן
בראש תמיד כן
לפעמים הוא מתגלגל
והם צורחים יותר חזק
ואני מאבדת את הנשימה
לא אצליח לשלוט בבניי
יער סבוך בין שתי זרועותיי
אבל בראש כן
בראש תמיד כן
עד שהוא מתגלגל
עוד אבן משוררת ביער.
חחחחחחחחחח לא, אבל אולי. בוקר טוב (היה לי בוקר נוראי אלוהים חחחחח אתה לא תאמין, התארגנתי בארבע דקות מה שאומר מדים ברישול ורצה אל האוטובוס מתלבשת תוך כדי. ארבע דקות. ארבע. ארבע. 0_O
מצאתי את עצמי מנסה לספר את עצמי בשתיים בלילה ואז נרדמת שמה שעון מעורר ארבע דקות לפני שהאוטובוס שלי מגיע לתחנה. אי אפשר לרדת יותר נמוך מהסנריו הזה , אני מבטיחה לך.
גם אני מרגיש ככה לעיתים. חח חיפשתי תמונות של הארלי קווין, וכן, זה דימוי שסביר שתכפי על עצמך.
אני… יושב במקום בו גלים של מחשבות מתנפצים על חוף המציאות. מצייר קווים בחול. מצייר מפה, שאצטרך ללכת בה. הטריטוריה זרה ומוכרת, כבר חרשתי אותה אלפי פעמים בדמיוני. ומשום מה, מרגיש שלו ורגוע, כי הדימוי האידילי שדמיינתי אתמול עדיין מהלך קסם.
ובמישור אחר של המציאות, לדחות אני יכול לא עוד – את העובדה שאצטרך לפנות לאנשים זרים, כמו המנחה שלי, ולבקש מהם ייעוץ. לגבי… תכנון ה"מערכת" (אני מדבר פה בשמות קוד). אז אני קצת מתבייש.
תגובות (8)
נחמד. משוררת זה כמו משוחררת בעצם, הלוא כן? (בוקר טוב זית)
חחחחחחחחחח לא, אבל אולי. בוקר טוב (היה לי בוקר נוראי אלוהים חחחחח אתה לא תאמין, התארגנתי בארבע דקות מה שאומר מדים ברישול ורצה אל האוטובוס מתלבשת תוך כדי. ארבע דקות. ארבע. ארבע. 0_O
כל כך אופייני לך :)
מצאתי את עצמי מנסה לספר את עצמי בשתיים בלילה ואז נרדמת שמה שעון מעורר ארבע דקות לפני שהאוטובוס שלי מגיע לתחנה. אי אפשר לרדת יותר נמוך מהסנריו הזה , אני מבטיחה לך.
חח 3> 3> 3>
אני מרגישה כמו הג׳נקים האלה שלוקחים סמים וכל האיפור שלהם מרוח. הארלי קווין סטייל ואני לא מתה על הסרט אז זו לא מחמאה גדולה. מה אתך?
גם אני מרגיש ככה לעיתים. חח חיפשתי תמונות של הארלי קווין, וכן, זה דימוי שסביר שתכפי על עצמך.
אני… יושב במקום בו גלים של מחשבות מתנפצים על חוף המציאות. מצייר קווים בחול. מצייר מפה, שאצטרך ללכת בה. הטריטוריה זרה ומוכרת, כבר חרשתי אותה אלפי פעמים בדמיוני. ומשום מה, מרגיש שלו ורגוע, כי הדימוי האידילי שדמיינתי אתמול עדיין מהלך קסם.
ובמישור אחר של המציאות, לדחות אני יכול לא עוד – את העובדה שאצטרך לפנות לאנשים זרים, כמו המנחה שלי, ולבקש מהם ייעוץ. לגבי… תכנון ה"מערכת" (אני מדבר פה בשמות קוד). אז אני קצת מתבייש.
אני מקווה שזה לא השקט שלפני הסיערה כי זה היה ממש מקסים לקרוא את זה. עשה אותי שמחה. זה נשמע כמו אי של שפיות בים של שגעון.