מתבגרת יהודיה
אבות אבותיי היו תרח
מאיזו עיר בעיראק או באנטוליה
בית כשדי פשוט, מקושט בפסלונים של אלי מלחמה ופוריות
כמו אלה שבמוזיאון ישראל
ילדוּת דפוקה כמו שאומרים
אבל אני לא מאשימה
את מה שנשאר מעבר לנהר
מדי־פעם אני אוהבת להיזכר
החלטתי לגור לבד רחוק מההורים, לא בהימלאיה של הודו, כן על אחד ההרים
שוב אני אורזת, חופשה ארוכה בסיני ומשם לקהיר
רק חזרתי לארץ ושוב אני אצל הפלישתים
כל הבית בארגזים, אני נוסעת שוב
אני מקווה שלא שברתי שום־דבר
כי מדי־פעם אני אוהבת להיזכר
סיפרתי על הפעם ההיא שנכנסתי לכלא?
אל תשאלו, המצרים האלה,
אנטישמים שונאי ישראל
ואני נשבעת שאני לא חוזרת לשם יותר
גם לא לשראם א־שייח'
ואיך אבא הגיע והוציא אותי משם
אני רוצה לחזור הביתה ולספר לכולם מה קרה
קשה לשכוח הרפתקה כזאת
או מוטב: אני מעדיפה לזכור
מדי־פעם לזכור ולבכות ולשמוח
אני בוכה ביום הזיכרון
אני בוכה גם על תתנ"ו ופפד"מ ומגנצא
אני שמחה ביום ירושלם
אני מתגעגעת לאביי ורבא
אני מתחפשת בפורים (למרות שאני כבר גדולה)
הכל חקוק בלבי (רצוץ, אוהב, פועם)
מה שהיה, עכשיו גם
מי שאני.
תגובות (0)