משקל הכובד

השקט שלי הוא מקום אחר,
שקט שכזה ולעולם אינו עובר,
הכאב שלי לא ידוע,
לא נקבע לפי שנה או שבוע.
ובמבט לאחור,
אין הרבה לזכור,
ואת אשר היני זוכרת,
הוא כאין וכאפס לעומת החשיבות המותרת.
מיותרת.
השקיות כבר מכבידות על העיניים,
רועדות רגליים, משקשקות שיניים,
רגע אחד אחרון לפניי שאקרוס תחת כובד נפשי.
רגע אחד אחרון לפניי שאקרוס תחת כובד חטאיי.