משקולות ומאזניים

יש משקולות שאנחנו חייבים להחזיק,
רק בשביל לדעת עד כמה אנחנו חזקים באמת,
המשקולות האלה לא יכולות להזיק,
מהן אף אחד לא מת,

כמו ימי ראשון או קפה שנשפך,
ממש לא ברמה של אדם שנשכח,

ויש משקולות שכל מטרתן היא להכביד,
אותן צריך לעזוב ומהר,
הכובד והכאב שלהן רחוק מלטהר,
תזרוק אותן לים,
שישמשו עוגן לאחר,

תמהר תמהר, שלא תאחר,
החיים ארגנו מסיבה ואתה מאחר,
בסוף אתה תאחר ותזרוק את כל המשקולות לים,
תשקע איתן ותצלול למעמקים,
ואז לא תגיע למסיבה, בחיים…

תרצה לשכוח את כל מה שהיה,
אבל פה תתחיל הבעיה,
אתה תראה את כל הרגעים היפים,
ערוכים טוב ויפה-כמו בסרט,
אותה הגברת בשינוי אדרת, נקודות מבט חדשה,
ופה החיים והמוות יהיו על כף המאזניים,
החיים מסרט והמוות מהחלומות,
תשב לרגע, תנשום, תחשוב ותירגע,
תחזיר את המשקולות ותראה שהכל בסדר,
כי בראש יש מקום נסתר שמתגעגע למשקולות,
לקשיים ולפתרונות.