משחקי לחימה/o.g
מגיל צעיר מתרגל לחוויה
שנראת כמו הדמיה
כאילו אין לי מקום
שאין דבר כזה שלום
לוחם בשביל בני אדם
אבל בעצם בשביל חיות
שתכלס רק נהנות
לאכול את הנבלות.
כאילו שופך דם
בשביל עוד כתם
שכנראה כבר לא ירד בכביסה.
כי רק להם איי שם בחליפות ובכיסאות
רק להם יש החלטות ודברים להגיד
האם להם יש את היכולת?
אפילו אין להם סיבולת
אין לי אוויר לנשום מכל ההרס עצמי
עוד שנייה נחנק
מרגיש שאני נסדק
מהעולם הקר שממשיך ללא הכרה
כבר לא מרגישים בהלה
אם עוד אחד מת אז לא נורא
אם עוד נשמה הוכתמה אז אין סיבה
להפסיק את הלחימה על הנשמה שלך
כי אם אתה תפסיק אז אף אחד לא יעשה זאת בשבילך
אז מה בשביל מה אתה נלחם?
בשביל מי אתה עומד ולא נשבר?
בשביל איזה פרחח שלא נשאר?
כי הרי אתה זה שבסוף נשאר נסער
אתה זה שבסוף נפגע אם נשבר
את זה שנשאר ללא רוח לחימה
הופך לעוד נבלה מוכנה על שולחן האכילה
של אותם אנשים ללא שום חמלה
בשבילם אתה עוד שחקן בשח-מט
שרק יקדם לעוד מט
אבל זה יהיה פשוט כמו עוד שש חמש על לוח של שש בש.
תגובות (1)
כישרון