משותקת מאהבה

אני בוחרת אותם בקפידה.
לא מוכנים, לא יודעים.
אדישים, מבולבלים…
מעדיפה אותם כמה שיותר ילדים, כמה שיותר מתוסבכים.
שלוות נפש, חמימות ודאגה – בהמלצה בלבד.
רוצה אותם חמומי מוח וכמה שיותר פוגעניים.

השתיקה שלהם צועקת לי בעורקים,
הפחד מלהיות מאושרת ונאהבת, גורם לי לחפש את המקולקל והארסי.
נכנסת למיטה חולה בידיעה מוחלטת שלא אבריא,
גם לא בעוד כמה שנים.
ועדיין, מחפשת את התשובה,
עמוק בפנים אני יודעת לענות. רק עמוק.
ועל פני השטח? כל ה'שיט' צף.

עדיף שתכאיב לי, כי אחרת זה לא עושה לי את זה.
עדיף שתתעלם ממני, כי רק ככה אני ארצה אותך יותר.
עדיף שתעליב אותי, כדי שאני אחשוב שזה מאהבה.
עדיף שתיגע בי, מתי שתרצה, בלי רשות, כדי שאני אהיה בטוחה שאני רק שלך.

האבסורד קיים, גם הטמטום והנאיביות.
אני רק עוד אחת שמחפשת טיפה של אושר בעולם של אינטרסים.
ואתה? נהנה מהטיפה. וגם מהאינטרס.
עונה רק שמתאים לך, מחבק רק כשבא.
מנשק רק כשאתה ב'ראש', מתקשר רק כשאני לא.

אני על אש קטנה ששורפת אותי בעקביות,
ולך לא אכפת ללכת על גחלים.
ללכת על רסיסי הלב, שלי
שנותרו מפוזרים בכל פינה.
מנסה לאסוף אותם ולחבר למשהו אחד.
אחר וחדש.
מנסה ולא מצליחה.
אתה תמיד שם, ממשיך בדרכך, ומצליח.
גורם לי לחייך ובו זמנית לבכות.
גורם לי לחשוב שאני ה-אחת, בזמן שיש עוד.
גורם לי להרגיש פרפרים, אבל הם לא מצליחים לעוף.
אז למה אתה שם? אני רוצה להרגיש אחרת.
תן לי ללכת.
תשחרר אותי מהחבל הזה שקשרת כל כך חזק.
מנסה אותו לפרום כבר חודשים מספר, ואתה מהדק מחדש.

שומר אותי קרוב אלייך,
בזמן שאני רוצה רחוק. מאוד.
המשחק שלך מצליח, ואני? הכוכבת הראשית.
אמרת שאותי אתה אוהב,
שהפחד לאבד גובר על הרצון להילחם.
שהפחד לפגוע, גובר על הסיכוי לנסות.
שהחשש לקחת סיכון, אותך משתק.

דבר אחד אתה לא מבין,
שהפחד שלך – פוגע.
שהמלחמה – היא שלי, ולבד.
שאת הסיכון – אני מוכנה לקחת.
ושאני-
לא משותקת מהפחד, רק מאהבה.