מרגישה את האור

שמעתי את קולי, ממרר בבכי,
פה לבד בעולם, בודדה מכולם.
ילדים שצוחקים, על פני עוברים,
אך אני נותרתי, במקומי, לבדי.

לו היה מישהו בא ומחבק אותי,
מסיר ממני את תחושת הבדידות,
נותן לי כתף לבכות עליה,
הייתי, אז אולי, מרגישה את האור.

עמוק בתוך עצמי, חושבת על החופש,
מחפשת מענה אצל אנשים,
אשר באים והולכים, באים והולכים,
ממני מתעלמים, סגורה מאחורי הסורגים.

כשאצא שוב אל החופש,
כשהראה שוב את האור,
המנגינות לא יפסיקו,
כי לא יהיה להם למה.

לו היה מישהו בא ומחבק אותי,
מסיר ממני את תחושת הבדידות,
נותן לי כתף לבכות עליה,
הייתי, אז אולי, מרגישה את האור.

מרגישה איך גופי נקרע מעליי,
מותיר אותי חסרת הגנה,
חשופה, כאובה.
אין איש לעזרי, אני פה לבדי.

אני מרגישה חמימות זורמת סביבי,
מאירה לי על הכל,
מוציאה אותי מהחשיכה.
נותנת לי יד, מלטפת.
אני עדיין בודדה,
בודדה אך עם תקווה,
שיום אחד תבוא, תיזכר בי,
ותציל אותי מפה.